גישה חדשנית לשיפור מעמדו של המדע בציבור הרחב

מאת נעם ברקוביץ

בחודש יוני שעבר ערכה ועדת החינוך של הכנסת ישיבה מיוחדת תחת הכותרת "בוגרי התיכון בורים במדעים". בדיוני הוועדה התברר כי אחוז התלמידים הניגשים לבגרות בפיסיקה בכל הרמות ירד ל-13% וכי המצב במקצועות מדעיים אחרים אינו טוב בהרבה. הנתונים איששו דעה רווחת בציבור ובקרב אנשי מקצוע כי לימודי המדעים בישראל נמצאים בנסיגה חמורה.

מי שאמור, בין השאר, לחקור את הנושא ולספק פתרונות היא המחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון, ורבים מהתוצרים של המחלקה הם מחקרים והצעות לשיפור בשיטות ובאמצעי ההוראה. ד"ר אילת ברעם-צברי, חברת סגל חדשה במחלקה, מציגה בנוסף לכך גישה חדשנית שבה לשימוש בתקשורת ההמונים תפקיד מרכזי.

ברעם-צברי מנסה לקדם בארץ תחום הנקרא מדע בתקשורת - Science Communication- ורואה בתקשורת ההמונים כלי חשוב לקידום מעמדו ומטרותיו של המדע וכן כשדה בו מתנהל הקרב בין החשיבה הרציונאלית לחשיבה הניסית. לדעתה, במשולש ציבור-תקשורת-מדע, הציבור הוא נתון: לא יעזור להתרגז עליו ואין טעם לנסות לחנך אותו מחדש. הצלע השנייה - אמצעי התקשורת - פתוחה להשפעה ולשיפור במידה מסוימת, ואילו הצלע השלישית - העולם האקדמי-מדעי - היא הזמינה ביותר מבחינתנו להשפעה, ובאמצעותה ניתן לחולל את השינוי, שיהפוך את המדע בתקשורת הישראלית לנפוץ יותר ולאיכותי יותר.

מה הציבור רוצה לדעת?

ברעם-צברי גורסת שנקודת המוצא בתיווך מדע לציבור הרחב צריכה להיות הקשבה לתחומי העניין והצרכים של הציבור, ולא הנחתה מגבוה של רשימת מושגים שעל הציבור לדעת. בעבודת הדוקטורט שלה במכון ויצמן היא בחנה את השאלה מה מעניין ילדים ובני נוער לדעת בתחום המדע, ומצאה שישנן שאלות מדעיות רבות המעניינות אותם ושניתן לקשור לתכנים המצויים ממילא בתוכנית הלימודים. בשיתוף עם ד"ר אלעד שגב, פוסט-דוקטורנט באוניברסיטה העברית ומרצה בחוג לתקשורת באוניבסיטת בן גוריון ובתל אביב, היא בחנה דרכים חדשות לגלות מה הציבור הרחב מעוניין לדעת על מדעבהתבסס על מידע חופשי שמספקת גוגל. בימים אלה היא עורכת מחקר, הבודק את הקשר בין מידת החשיפה של נושא מדעי בתקשורת ובין כמות החיפושים אחריו ברשת.

כמי שעבדה כעיתונאית ועורכת לפני לימודיה ובמקביל ללימודי תואר ראשון בביולוגיה ותואר שלישי בהוראת המדעים, ברעם-צברי חשה בנוח עם התקשורת, וזו אינה נראית לה מאיימת באדישותה ובבורותה כפי שאולי היא נתפסת אצל אנשי אקדמיה רבים. היא גם מכירה מקרוב את כוחה של התקשורת להעלות לסדר היום נושאים חשובים ולהחדירם לתודעה הציבורית או להעלימם מהשיח הציבורי.

על מנת לקדם את תחום העניין שלה בארץ ארגנה ד"ר ברעם-צברי כינוס בנושא מדע בתקשורת הישראלית. הכינוס הראשון נערך בטכניוןלפני כשנה והשני נערך בדצמבר האחרוןבאקדמיה הלאומית למדעים, במסגרת חגיגות החמישים לאקדמיה. ברעם-צברי רואה חשיבות מיוחדת בחסות שהעניקה האקדמיה לנושא. "ישנם רבים בקהילה המדעית המעדיפים התבדלות על-פני מעורבות, שנראית לעיתים כהתבטלות בפני טעם ההמון ותרבות הרייטינג", היא אומרת, "חשוב שהאקדמיה הלאומית למדעים מעלה את הנושא לדיון, כפי שנעשה בארה"ב ובאנגליה. אם אנחנו נוותר על הציבור, בסופו של דבר הוא עלול לוותר עלינו".  

התקשורת חייבת להשתפר

ברעם-צברי מסכימה כי התקשורת בישראל חייבת להשתפר ולהתמקצע בסיקור המדעי. לראיה - אין כיום בארץ אף לא כתב אחד במשרה מלאה לענייני מדע, בניגוד למצב בארצות מערביות וערביות. אולם, לדבריה, גם על אנשי מדע להקדיש יותר מחשבה כיצד להציג את הנושאים שהם מתמחים בהם באופן מובן, קליט ומעורר עניין. החוקר צריך ללמוד להבין את המדיום ולהבין את הקהל, ולהתאים את הפנייה אל יכולת הקליטה של הקהל. הממסד המדעי צריך לאפשר למעוניינים בכך לקבל הכשרה והדרכה כיצד לעשות זאת, ולארגן עתודת מדענים המסוגלים ורוצים לתקשר עם הציבור באמצעות תקשורת ההמונים, גם בנושאים שאינם תחום התמחותם הספציפי. 

הרתיעה הטבעית של חוקר המוזמן לאולפן הטלוויזיה להציג את תגליתו האחרונה ברורה לברעם-צברי. העולם המדעי הוא היררכי ובעל תרבות דיון מוגדרת, בעוד שבתקשורת שוררת דמוקרטיה מבולגנת, המתעקשת לתת זמן מסך שווה לשני הצדדים, גם אם הויכוח הוא בין אסטרופיזיקאי בעל שם עולמי מחד ויו"ר אגודת נחטפי החייזרים מנגד. במקרים רבים המראיינים מעלים שאלות מביכות ולא רלוונטיות רק כדי לקטוע את החוקר בחוסר חן ולעבור לפרסומות. ברעם-צברי מציעה גם כאן לבחון את החלופה: המרצה נמנע מלבוא לאולפן ובמקומו מגיע השרלטן, הפסוידו-מדען, או כל מי שמייצג את תרבות האי-רציונליות המהווה איום מתמיד על המדע, ובהיעדרו של החוקר הוא יקבל זמן מסך כפול.

מעורבות ציבורית

מדע בתקשורת הוא חלק ממערך רחב יותר של שיטות לגישור בין המדע לציבור הרחב שנכללות תחת כותרת של מעורבות ציבורית - public engagement- הכוללת גם דיונים פתוחים בנושאים שבמחלוקת, אירוח תלמידים במעבדות המחקר ועוד. הגברת המעורבות הציבורית זוכה כיום לדגש רב באירופה, בעיקר בבריטניה, וגם בארה"ב. יותר קרנות מחקר נוהגות לדרוש פרק של מעורבות ציבורית בהצעת המחקר כתנאי למימון, ובבריטניה הוקצו לאחרונה 9.2 מיליון ליש"ט לפרוייקט ארבע שנתי לעידוד הקשר בין הציבור לאקדמיה.

ד"ר ברעם-צברי: "בחו"ל הבינו כי את חשיבות הנושא לעתיד המדע. דעת קהל אוהדת נחוצה למדע לצורך חקיקה אוהדת, המשך תקצוב מדע בסיסי, העמדת הדור הבא של מדענים והעמדת הדור הבא של אנשי מקצוע בתחומים המערבים מדע וטכנולוגיה. הציבור זכאי גם לקבל מידע מדעי באופן פשוט וברור לצורך קבלת החלטות קריטיות כמו האם להתחסן או האם להימנע מלאכול מזון מהונדס גנטית. מעבר לזאת, בתור מי שמממן את רוב המחקר, יש למשלם המסים זכות דמוקרטית לדעת מה נעשה בכספו".

לשאלה אם אינה חוששת ששיתוף הציבור בשאלות מעין אלו עלול לפגוע בחופש האקדמי ובמחקר הבסיסי, משיבה ברעם-צברי " החשש קיים וצריך למצוא דרכים כדי לוודא שלא תהיה השפעה כזו. מצד שני, החלופות של התעלמות והסתגרות עלולות לדחוק את המדע לניכור מוחלט מהציבור הרחב ולגרום בטווח הרחוק לפגיעה קשה במחקר המדעי ובאופי החברה בה אנו חיים".